רוזנפלד-שחל נ' הראל חב' לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם מ' בורשטיין מיום 12.10.10 שבה נדחתה בקשת המערערת למחוק את כתב ההגנה של המשיבה.

להלן רצף האירועים המהווים את הבסיס לערעור:

ביום 5.5.09 הגישה המערערת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, וביום 14.6.09 הגישה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

ביום 17.6.09 קבע כב' סגן הנשיאה, כרמי מוסק, כי יש למנות מומחה בתחום האורטופדיה.

ביום 6.8.09 הוגש כתב הגנה מטעם המשיבה.

בהחלטתו מיום 12.10.10 (להלן- ההחלטה), דחה כב' הרשם מ' בורשטיין את הבקשה למחיקת כתב ההגנה, מהטעם כי ספק אם ניתן לראות את ההחלטה למינוי מומחה כדיון בבקשת המערערת למתן פסק דין בהיעדר הגנה ובמקרה כזה, יש להתיר את הגשת כתב ההגנה.

כב' הרשם קבע בהחלטתו כי ההחלטה למינוי מומחה הינה סטנדרטית, אשר ניתנת לא אחת כשלא מוגש כתב הגנה, במטרה לקדם את ניהול התיק, ואין לראות בה כדיון בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

עיקר טענת המערערת היא כי כב' הרשם טעה בפרשנות ההחלטה של כב' השופט מוסק וכי יש לראות החלטה זו, למינוי המומחה הרפואי, כהחלטה המקבלת את בקשתה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ומונעת מהנתבעת להגיש כתב הגנה.

המערערת מסתמכת על ההלכה הפסוקה, לפיה יש לראות את מועד הדיון בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כמועד אחרון, שאחריו לא תוכל עוד הנתבעת להגיש את כתב ההגנה.

לטענת המערערת, יש לראות את החלטתו של השופט מוסק כמועד הדיון הראשון בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, שלאחריה לא היתה רשאית הנתבעת להגיש את כתב ההגנה.

המשיבה מתנגדת לערעור, בין היתר, כי הוא הוגש כשנה וחצי לאחר ההחלטה אותה מבוקש לבטל.

לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת כבוד הרשם בורשטיין ודין הערעור להידחות.

בע"א 519/82 פקיד השומה נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240,242 נקבע:

"הלכה פסוקה היא, כי בהליך, המתנהל על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, אין להתעלם מכתב-הגנה שהוגש באיחור, ואין להתייחס אליו כלא היה. על-כן, אין התובע זכאי, בנסיבות אלה, לפסק-דין בהעדר הגנה...".

[וכן באותו הכיוון ראה גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה חמישית, 1998, עמ' 238 וכן, ע"א 430/70 בסמן ואח' נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1) 228. בעמ' 232].

אמנם עסקינן בכתב הגנה שהוגש באיחור של כחודש וחצי, אולם החלטה על מחיקתו הינה סנקציה חריפה ביותר ולא נעשית כדבר שבשגרה.

ככלל, נזהר בית המשפט מלהפעילה, שכן בעוד שמחיקת כתב תביעה משמעותה שהתובע לא מקבל דרישתו, הרי שמשמעות של מחיקת כתב הגנה היא חיוב של הנתבע לשלם לתובע את מלוא תביעתו מבלי שניתנת לו האפשרות להתגונן.

הואיל ואין חולק כי היה מחדל מצד המשיבה באי הגשת כתב ההגנה במועד, נראה כי צריך היה לרפא מחדל זה בחיוב המשיבה בהוצאות לטובת המערערת כבר באותו שלב ולא בסיומו של ההליך, כפי שקבע כב' הרשם מ' בורשטיין בהחלטתו, אולם אין בכך כדי להשפיע על עצם ההחלטה.

לפיכך, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.